נו באמת, אפשר לחשוב שעם חצי שעה זיון הולכים למכולת. אבל זה מוצא חן בעיני שהכל נמדד בכמה זמן יוקדש לכל מאורע משותף בחיינו המזדמנים, אז אני מודדת בעצמי כמה זמן נמשכת ההילולה הזו, מאמצת את המבט המתרשם שלך מעצמו ומונה בחוסר סדר; ארבע שעות אני מתעטפת בשקט של גוף פוגש גופה, לאט לאט קורסת לתוכי ההרגשה שהנה אני כבר שְֹבעה ונפרדת. אחת עשרה שעות אחרי, כשאני חוזרת למיטה אין זכר לריח שלך. שלושים שניות או חצי דקה אני מקדישה למחשבה שאין לי מושג איך אתה מריח כשאתה לא צמוד אל החלק האחורי של הגוף שלי.
-אתה מודד זמנים מדוייקים ומעיקים כמו עשרים וחמש דקות וארבעים ושמונה שניות של שיחות מלב אל נפש שמבקשות להסתיים עוד לפני שהתחילו- הזמנים שאולים, תמיד. אולי בגלל זה גברים לבנים וחשובים בעיני אִשתם, עונדים שעון שמכביד על חופש התנועה שלהם כשהם דוחפים ידיים לחולצה מכופתרת או למכנסיים של איזה בחור אנגלי דק וגבוה בפינה של הבר. יום וחצי, שלושים ושש שעות של ניכור מביאות אותי אל שלושת רבעי הדרך של חוסר עניין הציבור שבתוכי קורא 'חאלאסתי יא אלבי, אני לא אבן דרך.' שתי דקות מהרגע בו השפתיים שלך מונחות בתוכי, עולה באפי ריח הרעב המטפס מקרקעית הים שלך, ואני, כמו הגעתי לחוף מבטחים, מתענגת על ניחוח הנופש למשך דקה ארוכה, בריזת ה'היית או חלמתי חלום' מבדרת את תלתליי, משב רוחה של אישה אחרת מברדקת את שיערות הערווה שלי והנה חלפו להן ארבע דקות סך הכל ואני כמו נמסה מעליך כשאתה בתוכי, מלא כוונה ורצון לפרוץ את גבולות הנמל שלי, חודר אל טריטוריית המים של הכאן ועכשיו. ארבעים ושמונה שעות וכבר נשכחת מעליי הספירה לאחור, הכל חוזר למקום, הזמן מפסיק ללכת.
-אתה מודד זמנים מדוייקים ומעיקים כמו עשרים וחמש דקות וארבעים ושמונה שניות של שיחות מלב אל נפש שמבקשות להסתיים עוד לפני שהתחילו- הזמנים שאולים, תמיד. אולי בגלל זה גברים לבנים וחשובים בעיני אִשתם, עונדים שעון שמכביד על חופש התנועה שלהם כשהם דוחפים ידיים לחולצה מכופתרת או למכנסיים של איזה בחור אנגלי דק וגבוה בפינה של הבר. יום וחצי, שלושים ושש שעות של ניכור מביאות אותי אל שלושת רבעי הדרך של חוסר עניין הציבור שבתוכי קורא 'חאלאסתי יא אלבי, אני לא אבן דרך.' שתי דקות מהרגע בו השפתיים שלך מונחות בתוכי, עולה באפי ריח הרעב המטפס מקרקעית הים שלך, ואני, כמו הגעתי לחוף מבטחים, מתענגת על ניחוח הנופש למשך דקה ארוכה, בריזת ה'היית או חלמתי חלום' מבדרת את תלתליי, משב רוחה של אישה אחרת מברדקת את שיערות הערווה שלי והנה חלפו להן ארבע דקות סך הכל ואני כמו נמסה מעליך כשאתה בתוכי, מלא כוונה ורצון לפרוץ את גבולות הנמל שלי, חודר אל טריטוריית המים של הכאן ועכשיו. ארבעים ושמונה שעות וכבר נשכחת מעליי הספירה לאחור, הכל חוזר למקום, הזמן מפסיק ללכת.
;){kind=link}