מכתבים |
|
אני כותב מכתבים. התחלתי ממכתבי אהבה. אני מבקש אותה פחות חמקמקה, יותר חמימה, פחות מחוקה. כותב ומוחק ומועך עוד דף שמוכתם בבלבול שלי עצמי. אני מסתובב בכעס סביב עצמי, שלא מסוגל לקבל החלטה של לומר לה "בואי!", מסתובב עד שאני קורס לתוך הזיכרון שגם זה כבר נאמר והיא נותרה בשלה, בוסר. אני סוקר את המופעים שלי בחיים, כשאני עומד מול כל אלו שחושבים עלי איזו מחשבה טובה או שתייים, על כל אלו שאני נותן להן מכל הטוב הזה שנקרא אני ומדמיין אותה מסתכלת עלי עם העיניים הגדולות שלה, קורנות מתוך כל היופי הזה שנקרא היא, אוהבת. עם הזמן גם המילים נגמרו לי בדמיונות ונשאר רק המבט. בתוך המחשבה הזאת אני אוהב אותה כל כך, אני אוהב אותה וכמעט ומצליח להרגיש אותה עלי, את קצוות הריח שלה כשהראש שלי חפון בתוך הצוואר שלה ונרגע. אני כותב לנורית מכתבי פרידה כי כשאני מולה היא יודעת מתי אני מזייף. אני אוהב את זה שהיא מכירה אותי ויודעת. מדמיין אותה בשקט הזה שלה, בקירבה מדודה, בשליטה. שיוחלפו כל השליטים! אני כותב לה שהבנתי שהיא ענייה. שעוני לא מוגדר בכמה יש לך אלא בכמה אתה חופשי לעשות. ואני תמיד חשבתי שאני עשיר כקורח, הכל מולי ומחכה לי. ושאי אפשר לחבר בין מעמדות, זה נוגד את החוקים הלא כתובים של העולם הזה. כי זה לא מספיק שאני מחכה לה בלילה, אם היא לא באה. אני מציע במכתב שהיא תסע לכמה ימים, תבלה עם עצמה ומוחק. נגמרות לי המילים ושוב הגעגוע אליה עוטפת אותי, משתלט עלי. זה שליט אחד שאני לא באמת רוצה להחליף. אני מושיט ידיים קדימה והן קשורות קשרים אדוקים עם המציאות וכותב "בואי".
|
|
|
|
|
;){kind=link}