רק הבוקר עמדתי בתור בבית הקפה ולידי נעמדה אחת שהציגה עצמה כנורית והירהרתי לי, אם תוכל היא להיות שלי, אבל היא, איך אומר, אור חיוור לאחר שקיעה. לא לא, לא כמו נוריתי שלי, נורית אדומה מסנוורת, נורית הלב, נורית מוגנת, נורית אזהרה.
באישון לילה נורית מבקשת ללמד אותי לקשור קשרים מהסוג שלא רוצים או שאולי אי אפשר להתיר. אני סובב סביבה שלוש מאות שישים מעלות, מחכה לסימן לעגון והיא לוחשת לי 'כאב, הוא טוב רק באהבה', מכניסה אותי לתוכה, מחכה שאשפך 'עכשיו תרגיש את הקצוות שלך נצרבים ממגעם הקפוא של מנעולי שער השמיים שלי'. אני עוד בתוכה, הגב שלה בוער עלי ואני חורט על עורפה תעתיק של דגלי הבדידות המתנוססים בשעריי שלי. תגעי בי בכאב, בגחלים הלוהטות שבקירבי, בפרחי האביב הנרמסים תחת האבנים המתגלגלות במדרונותיי, בחולים הקשורים למיטה במחלקה הסגורה שלי.
נגמרות לי המילים.
ושוב בוקר. אני לא מאמין ששוב התעוררתי. אני מנסה לחוש את הקצוות שלי בוערים, אבל אי שם מעבר לרכסי מחשכיי, אין נפש חיה. אני צופה לעבר האופק של מחוזות חפצי, נראה בהיר והאויר צלול. נורית שוב איננה וסביבי שקט מטריד.
רק הבוקר עמדתי בתור בבית הקפה ולידי נעמדה אחת שהציגה עצמה כנורית והירהרתי לי, אם תוכל היא להיות שלי, אבל היא, איך אומר, אור חיוור לאחר שקיעה. לא לא, לא כמו נוריתי שלי, נורית אדומה מסנוורת, נורית הלב, נורית מוגנת, נורית אזהרה.
באישון לילה נורית מבקשת ללמד אותי לקשור קשרים מהסוג שלא רוצים או שאולי אי אפשר להתיר. אני סובב סביבה שלוש מאות שישים מעלות, מחכה לסימן לעגון והיא לוחשת לי 'כאב, הוא טוב רק באהבה', מכניסה אותי לתוכה, מחכה שאשפך 'עכשיו תרגיש את הקצוות שלך נצרבים ממגעם הקפוא של מנעולי שער השמיים שלי'. אני עוד בתוכה, הגב שלה בוער עלי ואני חורט על עורפה תעתיק של דגלי הבדידות המתנוססים בשעריי שלי. תגעי בי בכאב, בגחלים הלוהטות שבקירבי, בפרחי האביב הנרמסים תחת האבנים המתגלגלות במדרונותיי, בחולים הקשורים למיטה במחלקה הסגורה שלי.
נגמרות לי המילים.
ושוב בוקר. אני לא מאמין ששוב התעוררתי. אני מנסה לחוש את הקצוות שלי בוערים, אבל אי שם מעבר לרכסי מחשכיי, אין נפש חיה. אני צופה לעבר האופק של מחוזות חפצי, נראה בהיר והאויר צלול. נורית שוב איננה וסביבי שקט מטריד.